<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' חנוכה ופורים</h1>
<h2>דף כא:</h2>
הלכות חנוכה ופורים לא מצאתי בהם כ"א מעט חדוש בהלכות הגרי"צ ובגרסת התלמוד ואכתבם. כך גרס מאי חנוכה ת"ר בכ"ה כסליו יומי חנוכה ח' אסורין בהספד ותענית דכשנכנסו יונים טמאו כל השמנים בהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך א' של שמן חתום ומונח בחתמו של כהן גדול ולא הי' בה להדליק אלא יום א' ונעשה נס והדליקו בו ח' ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ח' י"ט בהלל והודאה, ומברכין אניסא כל יום מח' דחנוכה דכל יום ויום הנס מתחדש מאותו פך עכ"ל וקשי' לן לנוסח זה לא הי' הנס אלא ז' ימים. ור' אחא גרס [שאלתות פ' וישלח] לא הי' בו להדליק אפי' יום א', וביום א' נמי נס הוי. ואפשר דס"ל מה שמצאו במקום מוצנע שלא נטמא ע"י היונים גם זה לנס יחשב, או לאחר שהריקוהו ביום א' מצאו מיד שנתמלא והי' נס בראשון נמי וזה שמסיים בכל יום הנס מתחדש מאותו הפך. והצריכו לנס ח' ימים ששמן המנורה בא מארץ אשר שנ' וטובל בשמן רגלו, ותקועה הי' נקרא מקום המובחר לשמן והליכה וחזרה מירושלים לתקועה ח' ימים כדאי' בירושלמי ואחרים כתב שהבקיאין בעשית השמן היו טמאי מתים והצריכו ז' ימים לטהרתם. וכ' רב אחא [שם] ברייתא דפסיקתא נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום א' מוסיף עליו ומדליקו ביום ב', ביום ב' מוסיף עליו ומדליקו בג' וכן בשאר הימים, אבל אם הותיר בח' עושה לו מדורה ושורפו בפ"ע כיון שהוקצה למצותה אסור להשתמש בו. והגרי"צ ל"פ כן, שפי' אי נמי לשעורא שאם היתה דולקת והולכת עד כשעור ורצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו. ואפשר דס"ל דלא קאי הברייתא אלא בכבתה ולא דלקה כשעור, דשעור השמן אתקצי למצוה והמותיר משעור אסור או דהאי ברייתא אתי' כמ"ד כבתה זקוק לה, ולמאי דקייל"ן כרב וכרי"ו דאין זקוק לה אם כבתה, אזלה קדושת השמן כשכבתה. ויש להחמיר בכל המותיר כיון דהדלקה לזכר שמן של מקדש הוי כתשמישי קדושה שאין נזרקין ועוד דדעתו עליהם שישרפו למצוה ואתקצי הכל.
<h2>דף כג:</h2>
ומ"ש בהלכותיו היכא דבעי לאדלוקי נר שבת ונ"ח, ברישא מדליק דחנוכה והדר דשבתא, דאי מדליק שבת ברישא אתסר לי' לאדלוקי של חנוכה משום שקבל שבת עלי', הכל מדברי בעל הלכות העתיק הסופר ולא כתבו הרב. ואיכא מרבותא דאמרי נר שבת קודם דתדיר, ואי משום דקבלה, לא הוי קבלה, כיון שדעתו להדליק אח"כ לא קבל שבת עלויה. וחזי לן כיון דדרך ב"א לקבל שבת בהדלקת נ"ש מוטב להדליק נ"ח ברישא, ואי משום שבת תדיר אכתי לא מטי זמניה. ונ"ח במוצאי שבת ראינו רבים מברכין קודם הבדלה. ולי הכותב נראה שטעות בידם, שאין שום עסק בעולם קודם הבדלה במ"ש, ואלו הי' אפשר להבדיל קודם שידליק הנר שמברכין עליו מאורי האש לא היינו מאחרין ההבדלה, ומ"ש אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, לא אמרו לאחר ההבדלה, אלא לעשות נר יפה שיהי' מבחין בין מטבע למטבע לראות כל דבר יפה. ואם עושין כן משום זריזין מקדימין למצות, הבדלה נמי מצוה כמו נ"ח, והיא ראשונה לכל מעשה ואין מעבירין על המצות. לכך אנו אומרין נמי הכי בהבדלה ומקרא מגלה, הבדלה ראויה להקדים מזה הטעם שאין שום מעשה קודם הבדלה, אבל הקורא המגלה ומלא עיניו מן האור מתחלת המגלה ונזון ממנה עד סופה ואח"כ מברך מאורי האש כמו שנהגו בעירנו לא נכון הדבר. ובתשובה לגאון מה ששאלתם אבוקה של שעוה, לא חזי לן מעולם מאן דאדלק בשעוה בבי שמשי וכל רבואתא הוי אוסרין וכ"כ הגרי"צ בתשובה, ובחנוכה נמי לא ידליק באבוקה של שעוה, ואע"ג דקייל"ן פתילות ושמנים שאמרו אין מדליקין בשבת מדליקין בחנוכה בין בחול בין בשבת, דכבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה, מ"מ אבוקה בחנוכה אסור דאמר רבא [כ"ג ע"א] מלא קערה שמן והקיפוה פתילות כפה עלי' כלי עולה לכמה בני אדם, לא כפה עלי' כלי עשאן כמין אבוקה אפי' לאחד נמי לא עולה, ש"מ במדורה אינו יוצא.
